איך חיים רז, הבעלים, הפך מסוחר של רכב אחד לאימפריה של 150 רכבים ולאחד המגרשים הגדולים בארץ — הסיפור, במילים שלו.
השנה היא 1997. אני בן 20.
יש לי בחשבון הבנק 20,000 שקל. כסף שקיבלתי מחברת הביטוח בעקבות תאונת אופנוע שעברתי כשעבדתי כשליח בפיצה רומא.
כל מה שרציתי באותם ימים היה לקנות לעצמי רכב.
מצאתי בעיתון טויוטה קורולה ב־25,000 שקל. לא חשבתי על עסקים, לא חלמתי להיות סוחר רכבים. בסך הכול רציתי אוטו משלי.
היו חסרים לי 5,000 שקל.
הגעתי לסניף בנק דיסקונט ברחוב סוקולוב בחולון והתיישבתי מול איתן, מנהל מחלקת האשראי.
ביקשתי הלוואה של 5,000 שקל כדי להשלים את הקנייה.
איתן הסתכל עליי ואמר:
״חיים, אתה לא עובד כבר כמה חודשים. אין לך ערבויות. אני לא יכול לאשר לך את ההלוואה.״
יצאתי מהבנק מאוכזב. הרגשתי שאף אחד לא מאמין בי, שאפילו בשביל 5,000 שקל אין מי שייתן לי הזדמנות.
אבל לפעמים, דווקא הדלת שנסגרת לך בפנים היא זו שמובילה אותך למקום שלא חלמת להגיע אליו.
שיחת הטלפון ששינתה הכול
באותו יום חזרתי הביתה, והטלפון צלצל.
על הקו היה מאור, חבר שלי שעבד כסוחר רכבים.
״חיים, תקשיב. קניתי פורד פיאסטה ב־5,000 שקל. אני מוכן למכור לך אותה ב־5,500. תיסע עליה, ואם תרצה, תנסה למכור אותה. אולי תעשה כמה גרושים.״
אמרתי לעצמי: למה לא?
לא הייתה לי תוכנית עסקית. לא היה לי מגרש. אפילו לא חשבתי שאני נכנס לעולם המסחר ברכב.
רק רציתי לקנות אוטו.
קניתי את הפיאסטה ופרסמתי אותה למכירה בעיתון. צריך לזכור, אלה היו ימים אחרים. לא היה פייסבוק, לא היה יד2, לא היו קבוצות וואטסאפ. מי שרצה למכור רכב, פרסם מודעה בעיתון וחיכה לטלפון.
והטלפון לא הפסיק לצלצל.
בתוך ימים ספורים מכרתי את הפיאסטה ב־10,500 שקל.
5,000 שקל רווח בעסקה אחת.
כמעט משכורת של חודש שלם כשכיר.
אני זוכר את הרגע הזה עד היום. ישבתי עם עצמי וחשבתי: רגע, אם הצלחתי לעשות את זה פעם אחת, אולי אני יכול לעשות את זה שוב?
מרכב אחד לאימפריה של 150 רכבים
קניתי עוד רכב. מכרתי.
קניתי עוד אחד. מכרתי גם אותו.
לאט לאט התחלתי להבין את העולם הזה. למדתי להכיר רכבים, להבין מחירים, לזהות הזדמנויות ובעיקר — להבין אנשים.
כי בסוף, עסקאות עושים עם אנשים.
לקוח אחד הביא חבר. חבר הביא בן משפחה. אנשים התחילו לחזור אליי, והשם שלי התחיל לעבור מפה לאוזן.
מה שהתחיל מרכב אחד בחניה הפך למשרד קטן.
מהמשרד עברתי למגרש.
מהמגרש הקטן לסוכנות.
ומהסוכנות הקטנה צמחה, לאורך השנים, אחת מסוכנויות הרכב הגדולות בארץ, עם מלאי של כ־150 רכבים.
אבל הסיפור הכי גדול מבחינתי הוא בכלל לא מספר הרכבים. הוא מה שקרה כמעט 30 שנה אחרי אותה פגישה בבנק.
״מה, אתה עובד פה?״
לפני כשנה נכנס למגרש לקוח.
הסתכלתי עליו, ובתוך שנייה זיהיתי אותו.
זה היה איתן.
אותו איתן מבנק דיסקונט. מנהל האשראי שלא אישר לי את ההלוואה של 5,000 שקל כשהייתי בן 20.
הוא הסתובב במגרש, הסתכל על הרכבים, ואז הסתכל עליי ושאל:
״חיים, מה, אתה עובד פה?״
חייכתי אליו.
״לא, איתן. אני לא עובד פה. אני הבעלים. וזה, אגב, בזכותך.״
הוא הסתכל עליי מופתע.
״בזכותי? למה בזכותי?״
ואז סיפרתי לו את הסיפור.
הזכרתי לו את הבחור הצעיר שהגיע אליו ב־1997, עם 20,000 שקל בחשבון, וביקש עוד 5,000 כדי לקנות טויוטה קורולה.
הזכרתי לו שהוא סירב.
וסיפרתי לו שאם הוא היה מאשר לי את ההלוואה, כנראה הייתי קונה את הקורולה, נוסע בה וממשיך בחיים שלי.
אבל בגלל שהוא אמר לי לא, קניתי פורד פיאסטה.
בגלל הפיאסטה עשיתי את העסקה הראשונה שלי.
ובגלל העסקה הראשונה הזאת גיליתי את מה שהפך למפעל החיים שלי.
לפעמים ה״לא״ הכי גדול הוא תחילתו של ה״כן״ הכי גדול בחיים.
כשאני מסתכל היום על המגרש, על 150 הרכבים, על העובדים, על הלקוחות ועל כל מה שבנינו לאורך השנים, אני נזכר באותו בחור בן 20 שיצא מהבנק בתחושה שאף אחד לא מאמין בו.
אם הייתי יכול להגיד לו משהו היום, הייתי אומר לו:
אל תיתן לדלת אחת שנסגרת לגרום לך לחשוב שאין לך לאן ללכת. לפעמים היא פשוט מכוונת אותך לדלת הנכונה.
אני נכנסתי לעולם הרכב במקרה.
נשארתי בו מתוך אהבה.
ובניתי את כל מה שיש כאן מתוך עבודה קשה, התמדה ואמונה בדרך.
והכול התחיל מ־5,000 שקל שלא הסכימו להלוות לי.
חיים רז | הבעלים